פסק-דין בתיק ע"ש 001083/99

פתח דבר

1.         זהו ערעור על דחיית השגתה של המערערת על שומת מס קנייה שהוציא לה המשיב  (ראה נספח ב' ו-ג' להודעת הערעור).

השומה התייחסה לתקופה 12/97 - 1/94, ובמרכזה שני עניינים: האחד, תוספת "רווח סיטוני" על המכירות שדווחו; והשני, תוספת בשל "הנחות בגין בונוסים", אותן הפחיתה המערערת מהמכירות (ראה נספח א' להודעת הערעור).

בפתח הדיון בערעור, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני, במסגרתו הוסכם שבשלב זה תוכרענה הסוגיות העקרוניות שבשומה נשוא הערעור. הצדדים הגדירו את שלוש הסוגיות בהן נדרשת הכרעה, כך בלשונו של ההסדר:

"1. שאלת המחיר הסיטוני - מהו בענייננו המחיר הסיטוני, כמשמעותו בסעיף 4(א) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952 (להלן - 'החוק'): האם המחיר בפועל במכירת מקררים מתוצרתה של המערערת ע"י אמפא (הסיטונאית הבלעדית למקררי אמקור), או שיש להוסיף עליו אחוזי רווח סיטונאי.

ויוער: לצורך הדיון העקרוני (בלבד) יוצאים הצדדים מהנחה, שחלק מלקוחותיה שלא אמפא הם בגדר סיטונאי כמשמעותו בחוק.

2. שאלת ההנחות - האם יובאו בחשבון, בקביעת המחיר לצורך מס, הנחות כמות שניתנו בגין רכישה בעבר בכמות מצטברת מסויימת.

3. אם יפסוק כב' בית המשפט בשאלות דלעיל כעמדת המשיב, חלוקים הצדדים בשאלה נוספת והיא: האם התקיימו במערערת תנאי סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, או שהיא חייבת בתשלום ה'חסר'".

הדיון בערעור זה יתמקד, איפוא, בשלוש הסוגיות העקרוניות הללו מבלי שנדרש, בשלב זה, לשומת המשיב לגופה.

הרקע העובדתי

2.         המערערת, חברת "אמקור" מקררים בע"מ, הינה חברה הרשומה בישראל שנוסדה ב-1950, ואשר עוסקת בייצור מוצרי חשמל, בין היתר, מקררים. 

המערערת משווקת את המקררים המיוצרים על ידה, באופן בלעדי, באמצעות חברה בשם "אמפא" בע"מ (להלן-"אמפא") אשר החזיקה בתקופה הרלוונטית לערעור ב-33% ממניותיה. באותה תקופה, חלק מחברי הדירקטוריון של "אמפא" היו חברי הדירקטוריון של המערערת (עמ' 3 לפרו', ש' 28, ועמ' 4 לפרו', ש' 4-3). "אמפא" משווקת את המקררים לשלושה סוגי לקוחות "סיטונאים", "קמעונאים" ו"צרכנים".  

נוהל העובדה בין המערערת לבין "אמפא" תואר ע"י מר אמיר פוקס, מנהל הכספים של המערערת. במהלך עדותו הסביר העד, כי "אמפא" הייתה פונה למערערת, ומזמינה את כמות המקררים שנמכרה על ידה. המערערת הייתה מוציאה תעודת משלוח ל"אמפא" , שהובילה את המקררים שהוזמנו מהמחסנים של המערערת למספר מקומות אפשריים: למחסן של סוחר, לבית הלקוח, או לחנויות של "אמפא" (עמ' 4 לפרו', ש' 16-31).

"אמפא" הייתה גובה מן הלקוחות את התשלומים בעד המקררים, ומעבירה את חלקם למערערת  על חשבון הרכישות שביצעה (עמ' 5 לפרו', ש' 31; עמ' 6 לפרו', ש' 3-1). המחירונים נקבעו ע"י המערערת, ו"אמפא" סיכמה את תנאי המכירה לפי המחיר שנקבע בהם (עמ' 6, ש' 24).

בנוסף, שתי החברות ניהלו במשותף פעילויות שונות של פרסום וקידום מכירות, ו"אמפא" היא זו שהעניקה לרוכשים שירותי תיקון במסגרת אחריות או ביטוח (עמ' 5 לפרו', ש' 4-13).

3.         עוד הוברר מעדותו של עד זה, כי הדיווח של המערערת לרשויות מס קנייה הופקד בידי "אמפא", אשר רכזה את נתוני המכירות של המקררים טעוני המס (עמ' 5 לפרו', ש' 17-19). הדוחות של המערערת נערכו ע"י מר מאיר דואק מ"אמפא", בהתאם למחירים בהם מכרה "אמפא" את המקררים ללקוחותיה, כפי שהסביר מר פוקס בעדותו: 

"בכל מקרה הדיווח למס קניה מבוסס על המכירה בפועל של אמפא, לכל סוגי הלקוחות" (עמ' 5 לפרו', ש' 4).

דא עקא,  שדיווח לפי המחירים בהם מכרה "אמפא" את מוצרי המערערת לשלושת סוגי לקוחותיה, לא נראה למשיב. לגישתו,  המחיר לקמעונאי, הוא ולא אחר, הינו המחיר לצורך מס, זאת גם אם בפועל נמכרו מוצרי המערערת לסיטונאים ולצרכנים. בשומה נשוא הערעור הוסיף המשיב לסכום המכירות שדווח תוספת של "רווח סיטוני", אותו השמיטה המערערת מהדוחות שלא כדין, לטעמו.

המערערת חלקה על גישתו של המשיב, וטענה, כי דיווחה למס קנייה לפי המחיר בפועל בו נמכרו מוצריה ע"י "אמפא" נעשה כדין.

להלן, בפרק נפרד שייחוד לסוגית המחיר לצורך מס, ארחיב בטיעוני שני הצדדים ואערוך דיון בהם.

4.         פרק נוסף ייוחד להלן גם לסוגית ההנחות, שהעניקה "אמפא" לרכושי המקררים, בהתאם לסיכום בכתב בינה לבין המערערת (עמ' 9 לפרו', ש' 12).